רבי מאיר מרגליות
בנוֹ של הגאוֹן ר' צבי הירש מרגלוּת, רבה של יאזלוביץ. עוד בילדותו נטה יחד עם אחיו הגדול ממנו בשנים רבי יצחק דוב אחר החסידות והיה תלמיד מובהק לבעש"ט שכיבד אותו וקרבו מאד. התנועה החסידית הצעירה התפארה מאד ברבי מאיר שהיה מפורסם כגדול בתורה שמו יצא לתהלה בשל חיבוריו התורניים החשובים "מאיר נתיבים" בשני חלקים; חלק ראשון שאלות ותשובות וחלק שני חדושי תורה [פוֹלנאה תקנ"א] "אור עולם" על תרי"ג מצוות [פולנאה תקנ"ה] "דרך הטוב והישר" על ד' חלקי שו"ע שם תקנ"ט. ספרו הקבלי החסידי הוא "סוד יכין ובועז". רבי מאיר היה אב"ד בלבוב ובסוף ימיו באוסטראה, בה נפטר בי' תמוּז תק"ן.
 
 
מה אנכי
מה אנכי יתוּש רמוּס בשׁלה נדף הוּמס?
מה אקדם ואבקש רחמים ?
הן נשׁלתי דברך ודימיתים למעמס
כוֹנני בתשוּבתי וצדקני דימוּס
ממשפטי ודיני הרחק רשפי רתמים.
צדקני במשפט יוֹדע הכמוּס
יחיד רצה תשוּבתי זכני לעוֹלמים.
סדר יכין וּבוֹעז פרק ז'
 
לימוּד לשמה
עיקר לימוד התורה צריך לשמה, ללמוד על מנת לשמור ולעשות ולקיים ואחר כוונת הלב הן הן הדברים וזהו שלימות המצוה, ונרמז בלשון הכנה, שיכינו את אשר יביאו, שיחשבו קודם הלימוד במחשבה נכונה וזכה שמכין את עצמו ללמוד לשמה בלי שום כוונה זרה, וכאשר הזהירו אותי לזה מוריי הגדולים בתורה ובחסידות ובתוכם ידידי הרב החסיד מופת הדור מוהר"ר ישראל בעש"ט זצ"ל. כוונה רצוי' בלימוד לשמה לדבק א"ע [את עצמו] בקדושה וטהרה עם האותיות בכח ופועל, בדיבור ובמחשבה לקשר חלק מנר"ן [נפש רוח נשמה] בקדושת נר מצוה ותורה אור, אותיות המחכימות ומשפיעות שפע אורות וחיות אמיתיות נצחיות.
וכשזכה להבין ולהתדבק בהאותיות קדושות יוכל להבין מתוך האותיות ממש אפילו עתידות. ולכן נקראת התורה מאירת עינים שמאירה עיני המתדבק בהם בקדושה ובטהרה כמו האותיות של אורים וחומים. ומילדותי מיום שהכרתי בדביקות האהבה עם מורי ידידי הרב מוהר"ר ישראל תנצב"ה הנ"ל ידעתי נאמנה שזה היו הנהגותיו בקדושה ובטהרה ברוב חסידות ופרישות וחכמתו צדיק באמונתו יחי' דמטמרין גלין לי' כבוד ה' הסתר דבר'. שם פרק ב'
 
שובה ישראל
מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו לבל יאמר הכל בידי שמים אפילו יראת שמים אלא יאמין שצדיק ורשע לא קאמר לכן יתאונן גבר על חטאיו דייקא. ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ולשוב בתשובה שלימה נכונה ומכוונת בכוונה הראויה ורצוי' לשם שמים, בהיות עיקרה של תשובה כבן המורד באביו ובורח מביתו ומעירו והולך בדרכי לבו ומחשבותיו של הבל ורעות רוח ומתחבר בחברי גנבים ומרעים, ובהמשך הזמן בזכרו אהבת אביו אשר גידלו ואשר כאומן על כתפו נשאו וחיבבו וגדלו נבהלו רעיוניו וכל איבריו מרתתין וארכבותיו דא לדא נקשן ויאמר אל לבו מה זאת עשיתי? ואיה איפוא חכמתי? איך מלאני לבי למרוד באבי? אבי אהוב נפשי וידידי אשר היתה אהבתו נצמדת בי ונפשו היתה קשורה בנפשי ואיך נפרדתי זה כמה מאוהב נאמן ואב הרחמן כזה? ובשום אל לבו דברים כאלה פעם ושתים ושלש נכנס בלבו כאש בוערת זכר אהבתו וחיבתו ושב ורפא לו ונתון אל לבו למהר חיש לרוץ אל אביו, ויחשוב כל שעה ורגע ממש מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה במשכן אבי ידידי ומי יתן יחפוץ לקבל אותי בסבר פנים יפות ומי יתן לי אור פניו פני מלך חיים אשקהו ויערב לי ככל מעדני עולם ואשמח ואגיל בראות פניו הטהורים ואתן שבח והודיה רבה כשאזכה לחזות באור פניו ולחסות בצל כנפיו ומי יתן ואמצא חן וחסד בעיניו לקרב אותי ולא יזכור ימי מרודי אשר מרדתי ופשעתי כנגדו. ובאהבתו אשגה תמיד וחושב בלבו ויהי מה אם יכעוס עלי ח"ו מיד בבואי ויגער בי בגערתו אני הנני והנני לסבול ח"ו את אשר יחפוץ לעשות לי ויהיה מתוק כדבש מוסרה כולי האי ואולי יחפוץ באהבתי כבראשונה ומקבל עליו להחזיק בתומו ולרוץ ולעשות הטוב והישר בעיני אביו עד שירחם עליו לקרבו ולחבבו. וכן אמרות טהורות שובה ישראל עד ה' אלהיך שתקבל עליך בלב שלם לשוב ולהרבות בתשובה גם אם חטאת הרבה שנדמה בעיניך שיאריך ח"ו הזמן לפי גודל ריבוי העוונות שצריכים תשובה וריבוי תפלות ותחנונים לא יכבד עליך הדבר להאריך בו עד שתהיה מקורב ומקובל לפני הש"י. ולא תפסוק עשיית התשובה רק כל שעה ושעה תחזיק במעוזך עד תתקבל תשובתך ותבא לחסות בצל כנפי המקום ב"ה. שם פרק ט.
 
הוה רודף אחר צדקה
אל ימתין בעשית וחסד עד שיבואו לידו אלא להמציא עצמו לקיים מה שנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, כענין ההכנה לדרך שבהיות האדם במקום ישוב בביתו ועירו אין צריך זירוז כל כך להדר הרבה לקנות לו רב תבואות ולחם ומזון בהיותו במקום שמצוי לקנות יכול לחשוב בלבו היום אקנה לי לצורך פרנסת היום ולמחר אקנה לצורך מחר שילך למקום אחר במקומות המצוי שם יותר בכדי לקנות לצורך זמן שאחרי כן. משא"כ בלכתו לדרך רחוקה ארץ מדבר וציה שצריך לקנות לצורך הדרך ואם אין מצוי עכשיו במקומו צריך לשלוח ביותר ולקנות משם צידה לדרך רחוקה למקום אחר ששם מצוי ביותר ולקנות משם צידה לדרך רחוקה באוֹמרוֹ אם לא עכשיו אימיתי? כן צריך האדם לחשוב להכנות תיקון הנשמה לרדוף צדקה וחסד לבקש מקומות שיוכל לעשות צדקה וגש"ח. שם פרק ג'
 
אזון וקבל שועי
מלך מלכים, לך גבוּרה וּמוֹשל
אמצני וחזקני במצותיך ושמרני מהנשל
ימינך תסעדני ובמצותיך לא אתרשל
רחם עלי ושמרני מכל מכשול
 
מהר תרחם ותגלה מחשוף הלבן
אמרי האזינה והגיגי בין תבין
יושב סתר שקוד לתקנת השבין
רחק והסר ממני לב אבן
 
מצוקה הצילני והפר מחשבות צר
אזוֹן יקבל שועי ולא בצר
יודע מחשבות חסד לי תנצור
רם ונשא אל תפן ליצר
 
מעמד יבא עזרי ליחדך בכוונה
אהבתך תקע בלבי בכל עונה
לחוד שלם אם השמאל ואימינה
רצונך לעשות ישלימו אוהב ושונא
 
משמי מעונה אזרני חיל ואומץ
אב הרחמן הצילני מחופר גומץ
ירננו לבי ובשרי בלי שמץ
רחק המעכבים אותי שאור וחומץ
 
מי אנכי אפר ועפר חרסית
אוֹי מי לחטאים הייתי ניסת
ימינך תסעדני לשוב ולהתיר פסת
יסעדוני להנצל ממדיח ומסית
 
מי כמוך רחום גואל ופודה
אילני והצילני מלהיות כשה אבודה
ידך תאזרני ותשמרני מרשת ומצודה
רוֹדה רודף מנוער ואחרית מהרה
 
מושיע חוסים הצילני מדרך עקש
אחת שאלתי מאתך אותה אבקש
יועצים עלי רעה תאכלמו כקש
רגע יגועשו ואנצל מתקלה ומוקש
 
מוחל וסולח ודעת לאדם חונן
אליך בתמימות אקרא ולך אתחנן
יראתך תצמיד בלבי ולכבודך אתבונן
רחק מעלי עצת מפנק ומנון.
שם ושם.
 
שתי דרכים בתשובה
הנה יש ב' דרכי תשובה;
אף כשהאדם מתעורר מעצמו ושם של לבו עד מתי אהיה במתעתע והולך בדרך לא טוב רע לא אמאס ועד מתי אגמול רעה לעצמי ח"ו ועד מתי אהיה מועל בשליחות אשר נשמתי ירדה ממקום גבוה אחרי היותה שם במעלה רמה והורירה הקב"ה לתוך הגוף בכדי לעבדו עבודה תמה ואני מלכלך אותה בכל יום ויום ועד מתי לא אתעורר לתקן אשר קלקלתי בהיות רחמי הקב"ה וחסדיו אשר הבטיח לקבל שובבים בתשובה אני מתעצל בתקנתי ומי יודע מה יולד יום? כל אלה מתעורר בעצמו ושב אל ה' בכל לבו.
דרך ב'
כשהקב"ה פותח בתשובה ונותן בלב האדם וכדכתיב השיבנו ה' אליך ונשובה וזהו כשפעולת התשובה היא ע"פ סיבה מן השמים כי לא ידח ממנו נדח כשרואה הקב"ה שאין האדם נותן לב בעצמו הקב"ה ברחמיו ורוב חסדיו מסבב סיבות לעורר האדם על ידיהם שישוב אל ה' וירחמהו. וכתבו הקדמונים שנוכל לומר שיש חילוק שאם האדם מעורר עצמו בתשובה לשום אל לבו מעצמו אז לא זו בלבד שהקב"ה ברחמיו מוחל וסולח אלא שמחבבו ביותר. שם פרק.
 
ובדרך ההלצה
אמרתי דרך הלצה גל הגדול מחברו מהמת שאינו בגדר הענוה במאד מאד הוי שפל רוח ומתפאר בנפשו שהוא גדול מחברו הוא טועה שזה אינו כי רק יצרו גדול ממנו אבל הא בעצמו אינו בכלל גדול רק כשהוא בתכלית הענוה שם פרק נ
 
סימני המולדות והתקופות
רשומים המולדות כתובים בספרי ראשונים
צדקו דבריהם אמת תמוכים רצויים לנבונים
בחכמה הביטו טעמי קביעות ירחים
גדולים אנשי אמת תמכו שבילים הנכוחים
שם בסוף
 
מתוֹך צוואתו
צריך אני לעורר לבב בני ובנותי ונכדי למען יכנסו בלבבם תמיר מנעוריהם עד זקנה ושיבה אהבת הש"י ויראתו. לכן אהובי בני ובנותי ונכדי מחמדי עיני תזכרו ג"כ גודל אהבתי וגודל רבוי צער גידול בנים שהיה לי וגודל יגיעה שלי בני ידידי יגעתי ללמד אתכם ואף למדתי עמכם מאלפא ביתא עד גמרא ונזהרתי שתהיו בגופיכם נקיים כשהגעתם ללימוד והוכחתי אתכם על פניכם ללכת בדרך הטוב והישר זכרו גודל אהבתי לזכות אותי להיותי נקרא תמיד בשם איש חי כשתהיו צדיקים וישרים יהא נחשב כאילו אני חי ואולי אזכה שאדע מעשיכם הטובים ואשמח בכם.
השמרו לכם והזהרו לקיים מפני שיבה תקום כמו שפירשו בסתרי תורה לשוב בתשובה קודם זקנה ושיבה וכדכתיב אשרי האיש אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש בבחרותו ולא יאמר האדם קודם ימי הזקנה הנה עוד לי שהות לשוב בתשובה על חטאתי.
רק זאת שאלתי ובקשתי מאתכם שבכל יום ויום יהיה פתוח לפניכם ספר יראה כמו השל"ה או ראשית חכמה או ספר היראה של רבנו יונה וכדומה פעם בזה ופעם בזה בדברים המעוררים את הלב ליראה ולאהבה ולתשובה שלמה בלב ונפש ולא כמצות אנשים מלומדה.
והנהגה לחזור על ש"ס כסדר כפי היכולת ולא פחות על כל פנים מדף אחד גמרא אם לא יהיה הפנאי מסכים ואם יהיה פנאי עכ"פ שלשה דפים להוסיף ולא לגרוע וללמוד עכ"פ משנה אחת מסדר המשניות בעיון עם הברטנורא והתוי"ט ולהתאמץ לחדש במשנה ההיא דבר קטן או גדול ולרשום במכתב כסדר כצייד השולה דגים מן הים משכח רברבי שקיל משכח זוטרי שקיל ואחר למוד המשנה לגמר תפלה קצרה בעדי וידעתי כשתזכירוני בשמי יתעורר לבבכם לזכור לציית אוחי להכנס מרדות בלב לעורר האהבה ויראה להש"י ב"ה וב"ש [השם יתברך ברוך הוא וברוך שמוֹ]
ואח"כ לימוד שיעור בפוסקים במתון אם בסימנים שבשולחן ערוך לחלק הדפים שבש"ע ד"ח עם באר היטב על ערך ח"י חדשים לגמור כל הד' ש"ע ולקבוע ג"כ שיעור בש"ע עם פי' ד"ז הט"ז בא"ה ויו"ד "וב"י באה"ע [פירוש דודי זקני הטור זהב באורח חיים ויורה דעה ובית יוסף באבן העזר] וסמ"ע בח"מ לספר מאירת עינים בחושן משפט וגם לעיין בשאר המפרשים כולם דברי אלהים חיים גם קפיטל אחד עשרים וארבע כסדר.
התפלה תהיה מתוך הסידור של דקדוק אם אפשר להתפלל מתוך סידור של המנוח ר' זלמן הענא שהיה בקי בחכמה זו ומי שירצה להתפלל עפ"י כוונת האר"י ז"ל יגיה הסידור שלו שבו הכוונות עפ"י דקדוק של בנין שלמה הנ"ל ויאחז בזה ומזה לא ינח ידו.
ופירוש המלות לכוון תהיה ההנהגה להקדים הכוונה לאמירת התיבות, כגון קודם שיאמר אדון עולם אשר מלך והרהר בלבו פירוש התיבות הללו, ומתוך מחשבה זו יאמר אותן התיבות. זוהי סגולה גדולה ולא כמו שעושים להפך שאומרים התיבות תהילה ואח"כ מכוונים פירוש המלות, כמדומה שלא תקנו בזה כלום, כי מה דהוה הוה שכבר אמרו התיבות בלא כוונה והם כגוף בלא נשמה ורוצים להכניס אח"כ נשמה בגופי התיבות ואיפכא מסתברא כבר הזהיר גדול אחד להמתין באמירת ב"ה וב"ש עד שישמע השם הקדוש מפי המברך ולא כפי שנוהגים ההמון כשמתחיל המברך לומר ברוך אתה אומרים ברוך הוא וכשאומר השם אומר וברוך שמו. ויפה כיוון בזה וכן צריך לנהוג להמתין עד הזכרת השם המיוחד אז יאמרו ב"ה וב"ש יחדיו יכונו על שפתיו, וכן בכוונות לכוון ב"ה וב"ש כסדר שם הוי' ב"ה כשאומר יברוך ההוא ויברך השמו.
ובק"ש להזהר מאד לדקדק ולכוון כמוזכר בש"ע ובכוונות האריז"ל וע"ד ההרגל בפי כמה אנשים אפילו המדקדקים ויראים החרדים לדבר ה' מוסיפים תנועות ואותיות בק"ש בתיבת אחד מחמת שמאריכים בחי"ת ורוצים לכוון בה הרבה כופלים כמה מעמים הרגשת החי"ת ונראה כאילו היה כתוב חית'ין הרבץ כזה אחחחחד. ולדעתי ודעת לומדי תורה שעמי נאמר על זה כל המוסיף גורע, שמקלקל כוונת התיבה ופירושה ואין לה שום ביאור וכאילו לא קראו ק"ש מימיהם, הלא תיבה זו היא ממש עיקר גדול בק"ש שיש בה אמונת האחדות ועיקר קבלת מלכות שמים ביחוד והם עושים מתיבה אחת תיבה אחרת שאין לה שום משמעות ונראית כפל החיות כחוכא ואיטלולא.
ועוד תוכחת מוסר לתקן כמה דברים שבני אדם רגילים בהם; הרגילים להזכיר את השם בדברים בטלים שלהם אם אמנם מעלה גדולה לצדיקים ולחכמים לזכור תמיד את הבורא ב"ה וב"ש הגדול ומידת חסידות ויראת שמים לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד והוא עיקר גדול בעבודת ה'. אך יש בעו"ה המהפכים הקערה על פיה ומזכירים את השם שלא במקום הראוי ואף שאין אנחנו מזכירים את השם ככתבו רק בכנוי אדני עוון גדול הוא להזכירו לבטלה.
צריך להרגיל א"ע למנוע מלומר אף בדרך צניעות ויראה כמו שנוהגים הרבה אנשים בזה הלשון ה' יתברך מוכרח ליתן לי פרנסה כאילו ח"ו הש"י מוכרח לכך והוא מתנגד למה שידוע לכל שכל מה שהקב"ה מזמין לאדם הצטרכויותיו הוא הכל בחסדו הגדול.
הנה ע"ד החיוב שכל אדם מחויב לכוון בכל דרכיו לשם שמים, כדכתיב בכל דרכיך דעהו והוא ישר אורחותיך שכל מעשיו יהיו בכוונה לש"ש הן בתורה ומעשים טובים לא תהיה מחשבה אהבת כמו לשם קניית כבוד ושם טוב בעולם העיקר בעשיית התורה והמצוות שיחיו פיו ולבו שוין או מעשה ידיו ולבו שוין ולא ההא בלבו שוט פניה אחרת וזהו משפטי ה' צדקו יחדו. שם רק ח.
 
הבעש"ט ורבי מאיר
רבי מאיר היה חביבו של הבעש"ט. פעם אחרי התגלותו אמר לו "מאיר"ל אתה זוכר באותה שבת שהתחלת חומש ואמרת את הדרשה ובית אביך היה מלא מפה אל פה מה היה אז?" אמר "אני זוכר היטב אמי באה פתאום לבית וחטפת אותו מעל השלחן באמצע הדרשה ואמר לה אבי מפני מה את חוטפת את הילד באמצע הדרשת השיבה לו איש אחד לבוש עם פעלץ עומד ולוטש עיניו מאד על הילד והיתה יראה כי הוא היה יפה תואר ויפה מראה להפליא" אמר לו הבעש"ט "אני הייתי האיש אור גדול ורב השפעתי עליך בהביטי אז עליך אם לא היתה אמך חוטפת אותך אני יודע מהטוב שהיה יותר ויותר". קבוצת יעקב.